הפרשות להוצאות לרבות בגין שירותים מקצועיים, אחריות ותיקונים

הן כללי החשבונאות והן פקודת מס הכנסה  מבקשים להקביל בין ההכנסות וההוצאות שהוצאו בגינן.

דוגמאות – כאשר מוגשת תביעה משפטית כנגד הסוחר/היצרן/נותן השירות אשר סיפקו את תוצרתם, קיבלו את ההכנסה מכך ונתבעו והם מבקשים לרשום את ההוצאות הצפויות בגין התביעה בשנה שבה הם רשמו את ההכנסה, או – כאשר יצרן או קבלן מבקש לרשום כהוצאה + הפרשות לתיקונים ולאחריות כאחוז מהמחזור, או – שהעסק רושם בספריו הפרשה בגין שכר טרחת רואה חשבון.

הקריטריונים לרישום ההוצאה הינם:

1. שאכן קיימת התחייבות כלפי צד שלישי

2. שאכן ניתן לאמוד את גובה החוב הצפוי בגין השירות או גובה ההפרשה לתיקונים ולאחריות וזאת על בסיס תשתית אובייקטיבית וחישובים אמינים.

לדוגמה – הסכום הרשום בכתב התביעה לא מהווה מהימנות סבירה לגובה החוב והיועץ המשפטי של החברה חייב להעריך את גובה החוב הצפוי.

מנגד, כפירה של החייב בחוב והגשת כתב הגנה, לא תהווה לו מכשול ברישום ההוצאה.

לדוגמה-ההפרשה לאחריות ותיקונים תחושב עפ"י ממוצע סטטיסטי על בסיס נתונים מספיקים.

3. קיימת מידה גבוהה של סבירות (אין צורך במוחלטת) כי החוב אכן ישולם.

פס"ד גד שרלין (ע"מ 28712) מיום 21.01.2019, בבית המשפט המחוזי בירושלים, תוך בירור סוגיות גם בבית המשפט העליון, דן בביטול הפרשה להוצאות אשר בוצעה במשך מס' שנים, לרבות בשנים בהן השומה התיישנה והפכה לסופית ובנכונות של הטלת קנס גרעון בגין סווג חלק מההכנסות בגין ביטול ההפרשה, כהכנסה הונית ולא כהכנסה פירותית ובמהלך פסק הדין, חידד והדגיש מס' נושאים.

• לא די בעקרונות של יצירת ההפרשה לצרכי מס הכנסה כפי שנקבע בהלכת תל רונן (ע"א 600/79), אלא שבעת יצירת הפרשה לשנת מס מסוימת, ואשר במועד הכנת הדוחות לאותם שנים ישנה כבר ידיעה על תוצאותיה, הרי שיש להעדיף עובדות על השערות ונבואות שקיימות באותה שנת מס עצמה.
• ביטול ההפרשה בשנה שבה נודע על ביטול ההצדקה לביצועה, קרי – קרות אירוע המבהיר את הספקות ביחס להתחייבות התלויה, יהיה כנגד רישום הכנסה וזאת עפ"י כללי החשבונאות.

בחזרה לתפריט ההוצאות