הכלל הוא כי נטל ההוכחה לשם התרת הוצאה בניכוי מוטל מלכתחילה על בעל העסק וזאת ע"י הצגת מסמכים ותיעוד רלוונטי, שרק הם מלמדים על כך שאכן בוצעה הוצאה, על היקפה ועל יעודה.
נוסיף כי גם הוראות ניהול ספרים מחייבות את העסקים לשמור על מערך החשבונות של העסק במשך מספר שנים.
חוזר מס הכנסה 2/2012 קבע כי אי הימצאותן של חשבוניות כאסמכתא לקיומה של הוצאה או להוכחת עלות רכישת נכס אינה מהווה חסם לדרישה והכרה בהוצאה או בעלות של הנכס.
גם הפסיקה קבעה כי במצבים חריגים, בהם קיימות נסיבות ייחודיות, יש מקום להצדיק את התרת ההוצאות בניכוי, ובלבד שאלו הוכחו ולווו בראיות תומכות אחרות.
בפס"ד הידרולה קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה, לעניין התרת הוצאות בניכוי, מוטל מלכתחילה על בעל העסק וזאת באמצעות הצגת מסמכים ותיעוד רלוונטיים מהם ניתן ללמוד על ביצועה של ההוצאה והיקפה.
בפסק דין דגמין מוחמד קבע בית המשפט מס' ראיות עליהן ניתן להסתמך בהתרת ההוצאה, לדוגמה: הסכמי עבודה וחוזים עם קבלני משנה, הצהרות ועדויות של קבלני משנה אמינים המגובות גם בדיווחים שלהם על ההכנסות, דפי בנק, צילומי שיקים, תלושי שכר וכן בדיקה באם התשלום נרשם אצל הצד המקבל תוך תשומת לב באם הוא אכן דווח על ההכנסות ובאם קיימים רישומים מאמתים אצל רשויות אחרות.
לפקיד השומה, בבוחנו באם לקבל או לדחות את הראיות האחרות, שמורה הזכות להפעיל את שיקול דעתו.
פקיד השומה צריך להיווכח כי אכן יצאה הוצאה בעסק, יבדוק את מהימנות המסמכים המוצגים בפניו ויפעיל מבחנים שונים, כמו סקרי שוק, המעריכים את שווי השוק ההוגן והמקובל בעסקאות דומות.
חיזוק נוסף לעמדת בתי המשפט ניתן בפס"ד אורי מילר (נובמבר 2018). בפסק דין זה דן בית המשפט בהוצאות שדרש שחקן פוקר מקצועי המתפרנס מזכויות בטורנירים ברחבי העולם אשר לא היו מגובות במסמכים.
עמדת מס הכנסה היתה כי היות ולא הוצגו בפניו אסמכתאות להוצאות, לא נוהלו ע"י אורי מילר ספרי חשבונות, לא נערך תיעוד ורישום בזמן אמת של ההכנסות וההוצאות וכל ההתנהלות היתה במזומן ולא מאפשרת נתיב של ביקורת, אין להתיר את ההוצאות, ואף יש להטיל קנס בשל אי ניהול ספרים.
עמדת בית המשפט היתה כי פסילת ספרי העסק אינה מביאה בהכרח להתרת כספו של הנישום ועל מס הכנסה מוטלת החובה לערוך שומה באופן סביר ובהתחשב בנתוני העסק, שאם לא כן – תהפוך שומה לפי מיטב השפיטה לשומה לפי מיטב השחיטה.
בית המשפט התיר לקזז חלק מההוצאות וזאת ע"מ לתת לשומה תוקף כלכלי סביר ולגבות כך מס אמת.
חיזוק לעמדה זו ניתן לראות בשומה (פרסום עיתונאי) שהוציא מס הכנסה לבעלת בית בושת אשר לא דיווחה על הכנסותיה (למרות שהן בלתי חוקיות) וזאת לאחר הרשעתה בדין בסוף שנת 2018.
השומה היתה ע"ס 22 מיליוני ₪ וזאת לאחר שמס הכנסה התיר בניכוי הוצאות הפעלה של בית הבושת כמו – ניקוי, אבטחה, מכבסה וכד'.
פס"ד נוסף שנתן דעתו לעניין היה פס"ד של בית המשפט המחוזי – פס"ד שי קסוטו נ' מדינת ישראל (ע"מ 9601-04-10).
שי קסוטו הואשם עפ"י הודעתו בהפעלת ארגון פשיעה שעסק במכירת דלקים מהולים ובשימוש בחשבוניות פיקטיביות.
בית המשפט בהתייחסותו לסכום ההכנסה שנקבעה, קבע כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שלשם מכירת דלקים מהולים יש לרכוש דלקים בלתי מהולים וחומרי מהילה, וכיוון שמדובר בהוצאה המרכזית לעניין זה, יש להתחשב בהוצאות אלו על פי נתונים של משרד האנרגיה לשנים הרלוונטיות, כפי שעשה המומחה מטעם המערער בחוות דעתו.
בית המשפט אף הוסיף וקבע כי פקיד השומה חייב בעריכת שומה סבירה וזאת משום שקביעת שומה על פי מיטב השפיטה לא נועדה להעניש את הנישום שנכשל אלא לקדם קביעת מס אמת. ואולם ככלל, אם הנישום לא הציג ולא ניהל ספרים, לא יתערב בית המשפט בשומה אפילו לא היה בידי פקיד השומה לבססה בראיות שאפשר להעמידן במבחן.
סבירותן של ההנחות שבהן השתמש פקיד השומה עומדת לביקורת שיפוטית, כאשר נטל השכנוע באשר לאי סבירותן של ההנחות מוטל על הנישום שספריו נפסלו, אולם בתובענת מס נתונות לבית המשפט סמכויות של פיקוח וביקורת בלבד. פקיד השומה הוא הערכאה המקצועית הבקיאה והמומחית בעריכת שומות מס, ולאור זאת וכן לאור חזקת תקינות המעשה המנהלי העומדת לפקיד השומה – בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של פקיד השומה ולא יתערב בהחלטתו, אפילו פעל פקיד השומה לפי ניחוש והשערה בלבד.
חברים, למרות ההחלטות המשפטיות, אנא ודאו כי ברשותכם מסמכים נאותים לכל ההוצאות בעסק.
אנו מאחלים לכם קריאה מועילה ואנחנו לשירותכם להסברים והבהרות.
אין להעתיק/להפיץ/לפרסם מאמר זה כולו או חלקו ללא אישור מראש ובכתב ממשרד רואי חשבון בני גאון.