בהמשך לחוזרים ששלחנו לכם בנושא ולאור חשיבות הנושא, רצ"ב חוזר נוסף ומסכם בנושא, שכן אנחנו ממשיכים לטעות, רשות מס ערך מוסף ממשיכה בהגשת תביעות ובתי המשפט ממשיכים לפסוק לטובת הרשויות.
פסק הדין האחרון בנושא ניתן בבית המשפט המחוזי בלוד, ביום 21 באפריל 2019, בעניין פינוי ר.ע.מ. בע"מ נ' מנהל מע"מ פ"ת (ע"מ 33598-01-17) בו ערערה החברה על שומה שהוציא לה מע"מ, בין היתר בגין חשבוניות פיקטיביות.
להלן תמצית פסק הדין:
החוק
סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף, קובע כי עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבוניות מס שהוצאו לו כדין. חשבונית מס שהוצאה כדין, ואשר מקבלה רשאי לנכות את מס התשומות הכלול בה, היא חשבונית המצויה בידיו של העוסק והממלאת אחר דרישות חוק מע"מ והוראות מס הכנסה לגבי ניהול פנקסי חשבוניות.
על פי הדין נדרש שהחשבונית תוצא על ידי עוסק מורשה אשר זכאי להוציאה, וכן שכל הפרטים בה יהיו נכונים, לרבות תיאור השירות וזהות הצדדים לעסקה. על החשבונית לשקף עסקת אמת בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה, במובן זה, זה שמוציא את החשבונית, הוא זה שביצע בפועל את השירות שבגינו ניתנה החשבונית.
המחלוקת
לטענת מס ערך מוסף, החברה ניכתה מס תשומות שלא כדין בהסתמך על מסמכים כוזבים, וכן דרשה מס תשומות ביתר.
מנגד טוענת החברה כי היא נקטה בכל האמצעים הסבירים על מנת להבטיח את תקינות החשבוניות, וכל מס התשומות נוכה על סמך חשבוניות שהיו ברשותה.
הזהות הנדרשת בין מוציא החשבונית למבצע השירות או העבודה
החוק מחייב כי תהא זהות בין ספק הסחורה לבין מוציא החשבונית, וזאת כדי להבטיח תשלום מס עסקאות ורישום אצל העוסק המבקש את ניכוי התשומות. ועוד, כי תהא התאמה חד-ערכית בין מבצע העבודה או נותן שירות לבין חשבונית המס שניתנה על ידו. הוצאת חשבונית על ידי אחר, שאינו "הספק" או "נותן השירות", נעשה לפחות לכאורה לשם "כיסוי חשבונאי" של ספק אחר, כאשר האחרון נמנע מלהוציא חשבונית מס כדין ואילו מוציא החשבונית, לא ביצע פעילות כלכלית המצדיקה הוצאת החשבונית. החשבונית במקרה כזה היא בגדר "כיסוי" חשבונאי בלבד, שאין לקבלו לצורך קיזוז תשומה.
באופן זה מקום בו אין התאמה בין מוציא החשבונית לספק הסחורה או השירות, הרי שיראו בחשבונית שהוצאה כחשבונית מס שלא כדין.
במצב בו אין זהות בין מוציא החשבונית לבין מבצע העבודה בפועל, נחשבת החשבונית לפיקטיבית, ואין נפקא מינא אם מדובר בעסקה בדויה לחלוטין, במובן זה שמאחורי הוצאת החשבונית לא עמדה כל עסקה, או אם מדובר בעסקה שאמנם התבצעה בפועל ואף שולמו כספים במסגרתה, אך נעשה שימוש ב"חשבונית זרה", היינו שהחשבונית הוצאה על ידי גורם אחר שאינו הצד אשר מולו נערכה העסקה וזאת לצורך "כיסוי חשבונאי" גרידא.
המבחן האובייקטיבי לבדיקת החשבוניות
בפסיקה נקבע כי המבחן לניכוי מס תשומות הוא מבחן אובייקטיבי, לפיו די בעובדה כי החשבוניות אינן כדין, כדי לשלול את זכאות הנישום לנכות את המס הכלול בה, וכי רק במקרים חריגים יחול מבחן סובייקטיבי, לפיו אם יוכיח העוסק כי נקט בכל האמצעים הסבירים על מנת להבטיח את תקינות החשבוניות, ולא ידע ולא היה עליו לדעת כי החשבוניות אינן תקינות, כי אז ניתן יהיה להכיר בניכוי מס התשומות חרף אי תקינות החשבוניות.
אחריות העסק לבדוק את החשבוניות שהוא מקבל
הנטל להוכיח את תקינות החשבוניות לצורך ניכוי מס התשומות רובץ על כתפי בעל העסק, לרבות החובה לבדוק את נכונות העסקאות וזהות העוסקים המוציאים לו חשבוניות, במיוחד בשים לב לכך שבידי מקבל החשבוניות מצוי הידע והכלים לבדוק זאת.
על מנת שהעוסק יצליח לעמוד בנטל הסובייקטיבי המוטל עליו לצורך ניכוי מס התשומות, עליו להוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים על מנת לוודא כי החשבוניות אותן ניכה הוצאו כדין. מדובר ברף מחמיר מאוד הדורש מהעוסק להוכיח, למעשה, כי נקט בכל אמצעי סביר על מנת לוודא כי לא נפל פסול בחשבוניות אותן ניכה.
מצופה, אם כן, מהעוסק לבצע את כל הבדיקות המוטלות עליו, ומצופה ממנו לבצען באמת ובתמים ומתוך רצון כן ואמיתי לוודא את תקינות החשבוניות שקיבל.
בדיקת אישור ניכוי מס במקור ואישור ניהול ספרים אינה מספקת ואין באישורים אלה כדי ללמד על תקינות הרישום במע"מ ותקינות חשבוניות המס (שהרי אין זה מן הנמנע כי תיק המע"מ של העוסק ייסגר, אך עדיין יהיה פתוח התיק שלו במס הכנסה, כגון לצורך המשך הטיפול בשומות המס), הרי שבכל מקרה בדיקת קיומם של אישורים פורמליים בוודאי שאינה פוטרת את העוסק מאחריות לוודא כי אין מדובר בחשבוניות פיקטיביות.
הסתמכות על רואה החשבון של החברה
רואה החשבון הוא שלוחה של העסק הפועל בשמו ומטעמו ואין במעשיו או מחדליו של רואה החשבון (באם בכלל היו) כדי לפטור את העוסק מלשאת בתוצאות פעולותיו, ועל כן העסק נדרש לשאת בתוצאות מעשיו ומחדליו של רואה החשבון שלו, ככל שאכן אירעו מחדלים כאמור, ואין הוא יכול לרחוץ בניקיון כפיו.
סיכום
נקבע כי החברה לא ערכה בדיקות האם למנפיקי החשבוניות יש תיקים במע"מ, לא בדקה מי עומד מאחוריהם, האם יש להם בכלל עובדים שניתן לספקם לחברה, ואף לא בדקה האם מי שמסר לה את המסמכים, מוסמך לפעול בשמם.
כן נקבע כי מנהל החברה כלל לא ווידא כי החברות ששמן רשום על גבי החשבונית, הן אלו שעמן התקשר והן אלו שסיפקו לו את העובדים, כאשר מבחינתו החברות ומוציא החשבונית חד הם.
טענות החברה לא התקבלו והוא אף שילם שכ"ט עו"ד למדינה בסך 40,000 ₪.
אנא הקפידו.
אנו מאחלים לכם קריאה מועילה ואנחנו לשירותכם להסברים והבהרות.
אין להעתיק/להפיץ/לפרסם מאמר זה כולו או חלקו ללא אישור מראש ובכתב ממשרד רואי חשבון בני גאון.