ככלל, חברה לא יכולה לנכות כהוצאה מוכרת תשלום לעורך דין בשל ייצוג משפטי של המנהל ובעל המניות בה (אשר יצא חייב בדין) וזאת מהסיבות הבאות:
- האישום המשפטי הוא כנגד המנהל ולא כנגד החברה.
- התשלום לעורך הדין היה ע"מ לשמר את חרותו האישית של המנהל.
- אין מדובר בהוצאה בייצור הכנסתה של החברה.
- כאשר אופי התשלום הוא בגין אי מילוי הוראת החוק, הוא יחשב כתשלום עונשי-הרתעתי שלא יוכר.
- בלשון בתי המשפט בפס"ד מ.ג.ר.י. שירותי ניהול בע"מ): "התשלום לא הוטל אלא כדי להכביד על הנישום וממידת הכבדתו אין לגרוע ע"י מתן היתר לנכות את התשלום כהוצאה".
"ועל כל אלה: בבחינת מדיניות משפט המיסים, דומני כי יש וראוי לרפות ידיהם של רשלנים – לא כל שכן של מי שעושים בניגוד לדין בכוונת מכוון – ולחזק את ידיהם של הממלאים את חובתם במועדה, כדין וכראוי".
ההקלה ניתנה בפס"ד ורד מיחזור בע"מ בה קבע בית המשפט כי ניתן כן לנכות הוצאות משפטיות שהוצאו למימון הגנתו של בעל המניות בחברה ומנהלה רק בשני מקרים – כאשר העבירות בהן הואשם המנהל נבעו מפעילותו בשמירת נכסי החברה והאינטרסים שלה או כשלחברה אינטרס ברור בתוצאות המשפט. עוד הוסיף בית המשפט כי אחד השיקולים החשובים שיש לשקול באם להכיר את ההוצאה הוא סוג העבירה ומידת חומרתה.
כדברי כ' השופט מגן אלטוביה בפס"ד מיכאל מילר – כאשר המנהל זוכה ע"י בית המשפט, יותרו בניכוי ההוצאות המשפטיות.
אנו מאחלים לכם קריאה מועילה ואנחנו לשירותכם להסברים והבהרות.
אין להעתיק/להפיץ/לפרסם מאמר זה כולו או חלקו ללא אישור מראש ובכתב ממשרד רואי חשבון בני גאון.