לעיתים נעזרים אנשי עסקים בתשלומים שונים אשר נועדו לעזור בהשגת חוזים ובקידום עסקיהם, בארץ או בחו"ל (יש מדינות שונות על פני הגלובוס בהן מקובל לנהל עסקים בדרך הזו) ומבקשים לראות בתשלומים אלו הוצאות ישירות בייצור הכנסותיהם.
פקודת מס הכנסה קובעת כי "תשלומים, בין שנתנו בכסף ובין בשווי כסף, שיש יסוד סביר להניח שנתינתם מהווה עבירה לפי כל דין" לא יחשבו כהוצאה מוכרת.
גם בית המשפט העליון בפס"ד הידרולה בע"מ, שדן במקרה בו חברה קיימה פעילות עסקית בברית המועצות לשעבר באמצעות התקשרויות עם סוכנים מקומיים אשר קיבלו סכומי כסף ניכרים אשר שימשו הן כשכרם והן ע"מ להעבירם לגורמים מקומיים לשם קידום והצלחת העסקאות, קבע כי אין להתיר כהוצאה סכומי שוחד וזאת מתוך שיקולי ערכיות החוק, ובשל אי חוקיותה של ההוצאה שנועדה להשחית עובדי ציבור.
לטעמו של ביהמ"ש העליון, התשלומים ששולמו על ידי סוכני החברה בחו"ל הם הוצאה בלתי-חוקית לצורך שאלת הניכוי ממס, מאחר שהם אינם חוקיים במדינה בה הוצאו, או לכל הפחות כך מוחזקים כל עוד לא הוכיחה החברה אחרת, והם לא היו חוקיים אילו היו מוצאים במדינת המיסוי, קרי, בישראל. במילים אחרות, הם מקיימים "אי-חוקיות כפולה" על משקל "פליליות כפולה".
אי ההכרה בתשלום השוחד כהוצאה, מונעת גם מתוך רצון לשמור על הרשות הממשלתית כנקייה וגם ממראית עין של מתן הכשר לפעילות בלתי חוקית. ההכרה בהוצאת השוחד כהוצאה המותרת בניכוי, ואפילו באם הכנסת השוחד תחויב במס, סותרת את תקנת הציבור, פוגעת במנהל הציבורי התקין ובאמון הציבור ברשויות השלטון, ובאם השוחד ניתן בחו"ל מתווסף החשש לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל ובתדמיתה.
נציין כי קביעות אלו הסירו את המכשול להצטרפותה של ישראל לארגון המדינות המתועשות–OECD.
אנו מאחלים לכם קריאה מועילה ואנחנו לשירותכם להסברים והבהרות.
אין להעתיק/להפיץ/לפרסם מאמר זה כולו או חלקו ללא אישור מראש ובכתב ממשרד רואי חשבון בני גאון.