תשלום בעד שכירות עסקית ייחשב כהוצאה מוכרת לצרכי מס ובלבד שהשוכר ניכה מדמי השכירות ששילם מס במקור בשיעור 35% (או פחות עפ"י אישור ממס הכנסה), ניהל רישום מתאים, העביר את הסכום לרשויות המס והגיש למס הכנסה דוחות מתאימים בסוף שנת המס.
כאשר העסק מנוהל מדירת מגורים בשכירות, ההוצאה אינה ניתנת לניכוי וזאת מכמה סיבות:
א. במצב בו המשכיר בוחר בפטור ממס על הכנסותיו משכירות, עליו להחזיק מסמך חתום ע"י השוכר שבו השוכר מאשר שהדירה משמשת למגורים בלבד. דירה הפועלת כעסק מחייבת את המשכיר בתשלום מס שולי על הכנסות השכירות.
ב. משכיר של דירת מגורים לא יסכים שינוכו 35% מדמי השכירות כמס במקור.
לצורך השלמת התמונה נציין כי בפס"ד מרדכי פרקו קיבל בית המשפט גישה שאומרת שניתן להכיר בהוצאה שלגביה יש חובת ניכוי מס במקור (ולא נוכה מס), כל עוד הועבר לרשות המיסים דיווח מלא המאפשר לה לזהות במדויק את מקבל התשלום. יחד עם זאת, לעבירה של אי ניכוי מס במקור קיימת סנקציה פלילית של שנת מאסר וסנקציה אזרחית של גביית המס מהמשלם באמצעות שומת ניכויים.
אנו מאחלים לכם קריאה מועילה ואנחנו לשירותכם להסברים והבהרות.
אין להעתיק/להפיץ/לפרסם מאמר זה כולו או חלקו ללא אישור מראש ובכתב ממשרד רואי חשבון בני גאון.