ההיגיון מאחורי תשלומים בגין אובדן כושר עבודה הוא כי סביר שאדם שיש לו הכנסה מעסק או ממשכורת יבטח את מקור ההכנסה שזה הוא עצמו מפני מצב בו תישלל אפשרותו להשתכר, ולכן ההוצאות מותרות בניכוי אך במגבלות הבאות (בסכומים הנכונים לחודש 12/2017).
בנוסף, הפיצוי המתקבל מחברת הביטוח הינו תחליף להכנסה מהעסק ולכן חייב במס.
עצמאי – יכול להפריש לאובדן כושר עבודה סכום כספי בשיעור 3.5% מהכנסתו החייבת ועד לשכר חודשי מקסימאלי בסך 24,183 ₪ דהיינו, פרמיה חודשית מרבית של 846 ₪ (10,157 ₪ שנתי).
יודגש כי פרמיה זו הינה בנוסף לפרמיה בשיעור 16% מההכנסה החייבת עד 17,200 ₪ לחודש אותה יכול עצמאי להפריש לקופות גמל לקצבה וליהנות מהטבות מס.
שכיר – יכול להפריש לאובדן כושר עבודה סכום כספי בשיעור 3.5% מהכנסתו החייבת ועד לשכר חודשי מקסימאלי בסך 24,183 ₪ בניכוי שווי שימוש ברכב שקיבל ממעסיקו וזאת בתנאי שהפרשה לאובדן כושר עבודה ולגמל לא תעלה על 7.5% מההכנסה החייבת כולל הפרשות המעביד לא.כ.ע.. כל אחוז שיפריש המעסיק לגמל מעל 4% מהברוטו, מקטין את אחוז ההפרשה המותר לא.כ.ע.. התשלום החודשי המרבי יעמוד על 1,814 ₪ כאשר התשלום כולל גם הפרשה למרכיב התגמולים וגם הפרשה לביטוח מפני אובדן כושר עבודה.
לדוגמה: שכיר מרוויח 24,183 ₪ והמעסיק הפריש עבורו 6% לתגמולים, השכיר יכול להכיר כהוצאה בהפרשה של עד 1.5% לא.כ.ע..
אנו מאחלים לכם קריאה מועילה ואנחנו לשירותכם להסברים והבהרות.
אין להעתיק/להפיץ/לפרסם מאמר זה כולו או חלקו ללא אישור מראש ובכתב ממשרד רואי חשבון בני גאון.