1. הבסיס החוקי
- מע"מ
תקנה 15 א' לתקנות מע"מ קובעת כי "מס תשומות שנתחייב בו עוסק על תשומה בשל עובדיו אינו ניתן לניכוי…. אלא אם ניתן להוכיח כי התשומה נמכרה לעובד".
תשומה בשל עובד מוגדרת כ-נכס או שירות כגון ארוחה, דיור, מתנה או בידור המיועדים להנאתם, לתועלתם, לרווחתם או לטובתם של העובד או של בן משפחתו.
- מס הכנסה
סעיף 2 (ג) לפקודת מס הכנסה קובע כהכנסה חייבת השתכרות או רווח מעבודה וכן כל טובת הנאה שניתן לעובד ממעבידו.
2. המצב כיום
- העסקים אינם רשאים לקזז מס תשומות הקשור במישרין לארוחות העובדים כגון: חומרי גלם, רכישת ציוד למטבח ולחדר האוכל (מכונה לשטיפת כלים, חדרי אחסון, חדרי קירור, תנורים, ריהוט חדר האוכל (שולחנות, כסאות, כלי הגשה וכד'), עבודות הבישול והניקיון.
- הארוחות מהוות טובת הנאה אצל העובדים המשלמים עליהן מס ע"י זקיפת שווי בשכר העבודה שלהם.
3. ניסיון מע"מ להרחיב את הגדרת ההוצאות שלא ניתן לנכות בגינן מס תשומות
מנהל מע"מ סבר כי אין לנכות מס תשומות גם על החלק היחסי של המטבח, חדר האוכל, חדרי האחסון והקירור מכלל שטח העסק, בכל הקשור להוצאות שכר דירה, חשמל, מים, ארנונה ודמי ניהול.
בפס"ד (ע"מ 22469-09) (אמדוקס) דחה בית המשפט המחוזי בלוד את טענות מנהל מע"מ ואת כוונתו להרחיב את המונח "ארוחה" אשר בגינה אין מקזזים מס תשומות.
עוד ציין השופט כי מלכתחילה לא התכוון המחוקק לייחס חלק מכלל ההוצאות המשולמות על ידי המעביד בגין שכירות המבנה (המפעל או המשרדים) חלק כלשהו להנאת העובדים וזאת רק בשל העובדה שבמקום העבודה קיימים אזורים (מפוארים וגדולים או בסיסיים וקטנים) שבהם מתבצעת פעילות שאינה עבודה ממש, הגם שהיא מתבצעת במסגרת שעות העבודה וכחלק משגרת יומו של העובד.
אנו מאחלים לכם קריאה מועילה ואנחנו לשירותכם להסברים והבהרות.
אין להעתיק/להפיץ/לפרסם מאמר זה כולו או חלקו ללא אישור מראש ובכתב ממשרד רואי חשבון בני גאון.